שיתוף מידע, ייעוץ וליווי לפני ואחרי ניתוח לכריתת רחם בעקבות נגעים טרום סרטניים וסרטניים

הסיפור של דפנה (יוצרת וומב)

שמי דפנה, אני בת 41 ויש לי 3 ילדים, עברתי שתי לידות טבעיות וניתוח קיסרי אחד. מעולם לא סבלתי ממחלות, אני אוכלת בריא, מתעמלת פעם-פעמיים בשבוע ומנהלת אורח חיים בריא.

אני בן אדם מאוד פרטי, לא מפרסמת כל דבר ובוחרת את חבריי לפייסבוק ובכלל בקפידה. אני הולכת לשתף אתכם בסיפור האישי שלי מכיוון שלצערי אין כמעט מודעות וחשיפה לסרטן צוואר הרחם.

יש חודש או שבוע מודעות לסרטן השד, לסרטן העור אבל לא לסרטן צוואר הרחם (פרסומים אחדים לא נחשבים מבחינתי). אפילו בקופת החולים בה אני חברה הזכאות לבדיקת משטח צוואר הרחם (פאפ) לנשים בגילאי 25-54 היא אחת לשנתיים ותשעה חודשים. לא כמו סרטן השד שהמודעות היא בדיקה מדי שנה.

 

את בדיקת הפאפ האחרונה ביצעתי בינואר 2016, כזו שבשגרה. כי אני מקפידה להתחסן כל שנה, לעשות בדיקת דם ושד מדי שנה, לעשות עוד וי בטו דו ליסט.

התוצאה היתה שיש ממצא ויש לחזור על הבדיקה וכך עשיתי. התוצאה בשנית היתה תקינה ונאמר לי לבדוק בעוד חצי שנה. בינואר 2017 עשיתי בדיקת פאפ חוזרת ושוב התוצאה היתה לא תקינה. הפעם עשיתי בדיקה חוזרת כולל ביופסיה. הביופסיה הראתה שיש נגע טרום טרום סרטני ויש לבצע ניתוחון קל להוצאת הנגע (=קוניזציה). את תשובת הביופסיה לקוניזציה קיבלתי בפברואר 2017.

 

התשובה היתה שיש בצוואר הרחם נגע סרטני (אדנוקרצינומה אין סיטו (AIS – והוא יצא במלואו אבל, לא בטוחים אם ישנם עוד נגעים שכאלה ולמרות שהוציאו את הנגע בשלמותו, הסוג הספציפי של הנגע הוא כזה שיכול להתפשט. מכיוון שסגרתי את ה"באסטה" של הילודה, הומלץ לי לעבור ניתוח לכריתת רחם כולל חצוצרות.

תשובת הרופא זעזעה אותי. הוא אמר לי שתפסו את זה ממש בזמן כי אם הייתי מחכה עוד חצי שנה, עוד שנה, הנגע היה עלול להתפשט ואז ניתוח לכריתת רחם לא היה עוזר, אז הייתי צריכה להתחיל בהקרנות.

 

התייעצתי עם 2 רופאים מומחים ונקבע לי תאריך לניתוח- 15 במאי 2017. חיפשתי באינטרנט מידע על הניתוח, על ההחלמה ועל סרטן צוואר הרחם ובקושי מצאתי.

להבדיל מפורום של סרטן השד, לא מצאתי פורום של נשים לקראת או אחרי ניתוח כריתת רחם. גם מהרופא שלי לא קיבלתי את כל המידע שחיפשתי.

הרגשתי שאני לא ממש יודעת לקראת מה אני הולכת. כמה שצדקתי…. אני רוצה לשתף אותך במה שעברתי, מנקודת המבט שלי, ה"חוויה" האישית שלי.

 

ב-15.5.17 עברתי ניתוח כריתת רחם וחצוצרות בגישה לפרסקופית. אף אחד לא טרח לומר או לכתוב שאחרי הניתוח בגישה את נפוחה מהגז שמחדירים לך והתחתונים והמכנסיים איתם הגעת לבית החולים לא יעלו עלייך.

יומיים לאחר הניתוח, שעבר בהצלחה, שוחררתי הביתה. הבגדים שהבאתי איתי לבית החולים לא עלו עליי ונאלצתי לחזור הביתה עם הכותונת של בית החולים. כן, קראת נכון. נהג המונית הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח. מזל שהשכנים לא ראו אותי…

 

קחי בחשבון שלא תהיה לך פעילות מעיים 3-4 ימים לאחר הניתוח. חוץ מהעובדה שאת מלאה בגז CO2, תוסיפי לזה את העובדה שאת בעצירות ושהגזים מתפוצצים לך בבטן. אני שתיתי מיץ שזיפים שהקל עליי.

 

לאחר שבוע בדיוק מהניתוח נתקפתי בכאבים עזים בבטן התחתונה, כמו צירים. בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים. הלכתי לרופאה ששלחה אותי לעשות בדיקת שתן. בינתיים התחלתי לקחת אנטיביוטיקה. התוצאה הראתה שאין זיהום בשתן, סיימתי את האנטיביוטיקה.

 

הכאבים פחתו קצת, אך לא נעלמו. ושוב כאבי תופת דמוי צירים. התייעצתי עם הרופא שאמר שהכאבים נורמליים והם יעברו. לקחתי הרבה מאוד משככים שלא ממש עזרו.

 

ב-1.6.17 תקפו אותי כאבי תופת, סולם הכאב היה 8.5 מתוך 10. לא יכולתי לשכב בשקט. אושפזתי בבית חולים בילינסון והייתי תחת השגחתו של הרופא המנתח שלי. שחררו אותי למחרת מכיוון שלא מצאו בעייה כלשהי, נתנו לי משככי כאבים חזקים ושלחו אותי הביתה.

 

ב-3.6.17, יומיים לאחר מכן, הרגשתי שוב כאבי תופת, כאבים בלתי נסבלים והיה לי חום. אושפזתי שוב. הפעם ל-9 ימים. עשו לי בדיקות דם, בדיקת סי טי, מצאו נוזל אבל בלי קולקציה (זיהום תוך בטני שמתגלה בסיטי בטן ומחייב ניקוז ואנטיביוטיקה), נתנו לי אנטיביוטיקה "רוצפין" ומילאו אותי בנרקוטיקה, הייתי מסוממת. עשו לי תרבית מגדם הנרתיק ולאחר 4 ימים מצאו חיידק ונאלצו להחליף לי לאנטיביוטיקה אחרת- "אוגמנטין".

 

הכאבים פחתו אך לא עברו. תשובת הרופא היתה שיש 95% אחוז שעוברות את הניתוח בלי שום תופעות לוואי והן חוזרות לתפקד כשבועיים-שלושה לאחר הניתוח, ויש כ-5% שסובלות מבעיות ולצערי אני אחת מהן.

 

ב-11.6.17 שוחררתי הביתה, עם פחות כאבים. חשבתי שזהו, הסבל מאחוריי ואני יכולה לחזור לתפקד. טעיתי. ב-22.6.17 נתקפתי בכאבי תופת, בדיוק ביום שסיימתי את 14 ימי האנטיביוטיקה. הכדורים לא עזרו, סף הכאב הגיע ל-12. הפעם נסעתי לתל השומר.

 

אושפזתי במחלקה הגינו אונקולוגית, מכיוון שהמחלקה הגניקולוגית היתה תפוסה. זו היתה אמורה להיות המחלקה שבה הייתי מתאשפזת אם לא הייתי עושה את בדיקת הפאפ בזמן… טיפלה בי ד"ר פרי, שלה אני חייבת את חיי, אני לא מגזימה. עשו לי בדיקות רבות ולא מצאו מה הבעייה. ד"ר פרי השכילה להקשיב לי והיא ביצעה ניקוז של אותו נוזל שמצאו בבדיקת הסי טי.

 

מסתבר שכן היתה קולקציה. הניקוז היה כואב כל כך, ראיתי כוכבים, אבל אפשר לומר שפעולה זו הצילה אותי. ב-25.6.17 שוחררתי מבית החולים, ולמעט "נפילה" אחת כשבוע וחצי לאחר מכן, כל הכאב חלף לו ואני קיבלתי את חיי בחזרה.

היום אני שנה ושבעה חודשים אחרי הניתוח, בהחלמה מלאה. חזרתי לתפקד, חזרתי לעבודה, להתעמל, להיות אמא ובת זוג במשרה מלאה. חזרתי לעצמי.

 

אם תוקפים אותך כאבי תופת ואין שום ממצא- תתעקשי על בדיקת סיטי ותבקשי לבדוק אם יש קולקציה. תבקשי ניקוז. אם היו עושים לי את הפעולה הזו היו יכולים לחסוך ממני שבועיים של אשפוז בבתי חולים, וחודשיים של כאבי תופת וייסורים.

 

למה אני משתפת אותך בכל מה שעברתי? גשי להיבדק חברה יקרה, אל תזניחי, אל תדחי. תדרשי מרופא הנשים שלך לעשות את הבדיקה.

 

אני מקווה שהמודעות לבדיקת הפאפ שמצילה חיים תעלה ושקופות החולים יתנו זכאות לעשות את הבדיקה אחת לשנה ולא אחת לשלוש.

 

הקמתי את "וומב" בכדי להעלות את המודעות לנושא חשוב זה. מקווה שיעזור לך.

 

אסיים במכתב שכתבתי לקראת הניתוח:

התוודענו לראשונה כשהייתי בת 13, מאז נפגשנו מדי חודש. כל מפגש איתך היה כרוך בכאב וסבל.

שלוש פעמים בחיי ייחלתי לא לראות אותך ואכן לא נפגשנו חודשים רבים באותן תקופות.

בשאר הפעמים חיכיתי לפגוש אותך ואף ספרתי את הימים, למרות שהמפגשים איתך היו ארוכים וכואבים.

יותר לא נתראה לעולם, למרות שהיינו אמרות להמשיך את הקשר בינינו עוד שנים רבות. בשבילי זו שמחה שמהולה בעצב. שמחה – כי יותר לא יכאב לי, כי לא הכל יהיה תלוי בתזמון שלך, אהיה חופשייה ממך לחלוטין. ועצב – כי בנוסף לעובדה שאני מאבדת אותך, אני מאבדת חלק ממני שבזכותו הקמתי משפחה.

היי שלום לך "דודה" ותודה שהיית חלק מחיי.

 

אם קראת עד לכאן, סימן שאולי הצלחתי לעורר בך משהו. תיבדקי והעיקר שתהיי בריאה.

 

שלך,

דפנה

הסיפור של דפנה (יוצרת וומב)

שמי דפנה, אני בת 41 ויש לי 3 ילדים, עברתי שתי לידות טבעיות וניתוח קיסרי אחד. מעולם לא סבלתי ממחלות, אני אוכלת בריא, מתעמלת פעם-פעמיים בשבוע ומנהלת אורח חיים בריא.

אני בן אדם מאוד פרטי, לא מפרסמת כל דבר ובוחרת את חבריי לפייסבוק ובכלל בקפידה. אני הולכת לשתף אתכם בסיפור האישי שלי מכיוון שלצערי אין כמעט מודעות וחשיפה לסרטן צוואר הרחם.

יש חודש או שבוע מודעות לסרטן השד, לסרטן העור אבל לא לסרטן צוואר הרחם (פרסומים אחדים לא נחשבים מבחינתי). אפילו בקופת החולים בה אני חברה הזכאות לבדיקת משטח צוואר הרחם (פאפ) לנשים בגילאי 25-54 היא אחת לשנתיים ותשעה חודשים. לא כמו סרטן השד שהמודעות היא בדיקה מדי שנה.

 

את בדיקת הפאפ האחרונה ביצעתי בינואר 2016, כזו שבשגרה. כי אני מקפידה להתחסן כל שנה, לעשות בדיקת דם ושד מדי שנה, לעשות עוד וי בטו דו ליסט.

התוצאה היתה שיש ממצא ויש לחזור על הבדיקה וכך עשיתי. התוצאה בשנית היתה תקינה ונאמר לי לבדוק בעוד חצי שנה. בינואר 2017 עשיתי בדיקת פאפ חוזרת ושוב התוצאה היתה לא תקינה. הפעם עשיתי בדיקה חוזרת כולל ביופסיה. הביופסיה הראתה שיש נגע טרום טרום סרטני ויש לבצע ניתוחון קל להוצאת הנגע (=קוניזציה). את תשובת הביופסיה לקוניזציה קיבלתי בפברואר 2017.

 

התשובה היתה שיש בצוואר הרחם נגע סרטני (אדנוקרצינומה אין סיטו (AIS – והוא יצא במלואו אבל, לא בטוחים אם ישנם עוד נגעים שכאלה ולמרות שהוציאו את הנגע בשלמותו, הסוג הספציפי של הנגע הוא כזה שיכול להתפשט. מכיוון שסגרתי את ה"באסטה" של הילודה, הומלץ לי לעבור ניתוח לכריתת רחם כולל חצוצרות.

תשובת הרופא זעזעה אותי. הוא אמר לי שתפסו את זה ממש בזמן כי אם הייתי מחכה עוד חצי שנה, עוד שנה, הנגע היה עלול להתפשט ואז ניתוח לכריתת רחם לא היה עוזר, אז הייתי צריכה להתחיל בהקרנות.

 

התייעצתי עם 2 רופאים מומחים ונקבע לי תאריך לניתוח- 15 במאי 2017. חיפשתי באינטרנט מידע על הניתוח, על ההחלמה ועל סרטן צוואר הרחם ובקושי מצאתי.

להבדיל מפורום של סרטן השד, לא מצאתי פורום של נשים לקראת או אחרי ניתוח כריתת רחם. גם מהרופא שלי לא קיבלתי את כל המידע שחיפשתי.

הרגשתי שאני לא ממש יודעת לקראת מה אני הולכת. כמה שצדקתי…. אני רוצה לשתף אותך במה שעברתי, מנקודת המבט שלי, ה"חוויה" האישית שלי.

 

ב-15.5.17 עברתי ניתוח כריתת רחם וחצוצרות בגישה לפרסקופית. אף אחד לא טרח לומר או לכתוב שאחרי הניתוח בגישה את נפוחה מהגז שמחדירים לך והתחתונים והמכנסיים איתם הגעת לבית החולים לא יעלו עלייך.

יומיים לאחר הניתוח, שעבר בהצלחה, שוחררתי הביתה. הבגדים שהבאתי איתי לבית החולים לא עלו עליי ונאלצתי לחזור הביתה עם הכותונת של בית החולים. כן, קראת נכון. נהג המונית הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח. מזל שהשכנים לא ראו אותי…

 

קחי בחשבון שלא תהיה לך פעילות מעיים 3-4 ימים לאחר הניתוח. חוץ מהעובדה שאת מלאה בגז CO2, תוסיפי לזה את העובדה שאת בעצירות ושהגזים מתפוצצים לך בבטן. אני שתיתי מיץ שזיפים שהקל עליי.

 

לאחר שבוע בדיוק מהניתוח נתקפתי בכאבים עזים בבטן התחתונה, כמו צירים. בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים. הלכתי לרופאה ששלחה אותי לעשות בדיקת שתן. בינתיים התחלתי לקחת אנטיביוטיקה. התוצאה הראתה שאין זיהום בשתן, סיימתי את האנטיביוטיקה.

 

הכאבים פחתו קצת, אך לא נעלמו. ושוב כאבי תופת דמוי צירים. התייעצתי עם הרופא שאמר שהכאבים נורמליים והם יעברו. לקחתי הרבה מאוד משככים שלא ממש עזרו.

 

ב-1.6.17 תקפו אותי כאבי תופת, סולם הכאב היה 8.5 מתוך 10. לא יכולתי לשכב בשקט. אושפזתי בבית חולים בילינסון והייתי תחת השגחתו של הרופא המנתח שלי. שחררו אותי למחרת מכיוון שלא מצאו בעייה כלשהי, נתנו לי משככי כאבים חזקים ושלחו אותי הביתה.

 

ב-3.6.17, יומיים לאחר מכן, הרגשתי שוב כאבי תופת, כאבים בלתי נסבלים והיה לי חום. אושפזתי שוב. הפעם ל-9 ימים. עשו לי בדיקות דם, בדיקת סי טי, מצאו נוזל אבל בלי קולקציה (זיהום תוך בטני שמתגלה בסיטי בטן ומחייב ניקוז ואנטיביוטיקה), נתנו לי אנטיביוטיקה "רוצפין" ומילאו אותי בנרקוטיקה, הייתי מסוממת. עשו לי תרבית מגדם הנרתיק ולאחר 4 ימים מצאו חיידק ונאלצו להחליף לי לאנטיביוטיקה אחרת- "אוגמנטין".

 

הכאבים פחתו אך לא עברו. תשובת הרופא היתה שיש 95% אחוז שעוברות את הניתוח בלי שום תופעות לוואי והן חוזרות לתפקד כשבועיים-שלושה לאחר הניתוח, ויש כ-5% שסובלות מבעיות ולצערי אני אחת מהן.

 

ב-11.6.17 שוחררתי הביתה, עם פחות כאבים. חשבתי שזהו, הסבל מאחוריי ואני יכולה לחזור לתפקד. טעיתי. ב-22.6.17 נתקפתי בכאבי תופת, בדיוק ביום שסיימתי את 14 ימי האנטיביוטיקה. הכדורים לא עזרו, סף הכאב הגיע ל-12. הפעם נסעתי לתל השומר.

 

אושפזתי במחלקה הגינו אונקולוגית, מכיוון שהמחלקה הגניקולוגית היתה תפוסה. זו היתה אמורה להיות המחלקה שבה הייתי מתאשפזת אם לא הייתי עושה את בדיקת הפאפ בזמן… טיפלה בי ד"ר פרי, שלה אני חייבת את חיי, אני לא מגזימה. עשו לי בדיקות רבות ולא מצאו מה הבעייה. ד"ר פרי השכילה להקשיב לי והיא ביצעה ניקוז של אותו נוזל שמצאו בבדיקת הסי טי.

 

מסתבר שכן היתה קולקציה. הניקוז היה כואב כל כך, ראיתי כוכבים, אבל אפשר לומר שפעולה זו הצילה אותי. ב-25.6.17 שוחררתי מבית החולים, ולמעט "נפילה" אחת כשבוע וחצי לאחר מכן, כל הכאב חלף לו ואני קיבלתי את חיי בחזרה.

היום אני שנה ושבעה חודשים אחרי הניתוח, בהחלמה מלאה. חזרתי לתפקד, חזרתי לעבודה, להתעמל, להיות אמא ובת זוג במשרה מלאה. חזרתי לעצמי.

 

אם תוקפים אותך כאבי תופת ואין שום ממצא- תתעקשי על בדיקת סיטי ותבקשי לבדוק אם יש קולקציה. תבקשי ניקוז. אם היו עושים לי את הפעולה הזו היו יכולים לחסוך ממני שבועיים של אשפוז בבתי חולים, וחודשיים של כאבי תופת וייסורים.

 

למה אני משתפת אותך בכל מה שעברתי? גשי להיבדק חברה יקרה, אל תזניחי, אל תדחי. תדרשי מרופא הנשים שלך לעשות את הבדיקה.

 

אני מקווה שהמודעות לבדיקת הפאפ שמצילה חיים תעלה ושקופות החולים יתנו זכאות לעשות את הבדיקה אחת לשנה ולא אחת לשלוש.

 

הקמתי את "וומב" בכדי להעלות את המודעות לנושא חשוב זה. מקווה שיעזור לך.

 

אסיים במכתב שכתבתי לקראת הניתוח:

התוודענו לראשונה כשהייתי בת 13, מאז נפגשנו מדי חודש. כל מפגש איתך היה כרוך בכאב וסבל.

שלוש פעמים בחיי ייחלתי לא לראות אותך ואכן לא נפגשנו חודשים רבים באותן תקופות.

בשאר הפעמים חיכיתי לפגוש אותך ואף ספרתי את הימים, למרות שהמפגשים איתך היו ארוכים וכואבים.

יותר לא נתראה לעולם, למרות שהיינו אמרות להמשיך את הקשר בינינו עוד שנים רבות. בשבילי זו שמחה שמהולה בעצב. שמחה – כי יותר לא יכאב לי, כי לא הכל יהיה תלוי בתזמון שלך, אהיה חופשייה ממך לחלוטין. ועצב – כי בנוסף לעובדה שאני מאבדת אותך, אני מאבדת חלק ממני שבזכותו הקמתי משפחה.

היי שלום לך "דודה" ותודה שהיית חלק מחיי.

 

אם קראת עד לכאן, סימן שאולי הצלחתי לעורר בך משהו. תיבדקי והעיקר שתהיי בריאה.

 

שלך,

דפנה

שתפי אותנו בסיפור האישי שלך שיכול לעזור למישהי במצב דומה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות